לפני חודשיים, התפרסמה בעיתון מודעה:
"לפרויקט ייחודי, דרוש/ה מועמד/ת עם רקע בצניחה ממצוקים, רישיון צלילה, שליטה מלאה בצרפתית ואומץ לב."
אחד הפונים מגיע לראיון בפני הוועדה:
"האם אדוני צונח ממצוקים?" שואלים חברי הוועדה.
"לא. לא צנחתי אף פעם, האמת שיש לי פחד גבהים".
"ובכן, אתה בוודאי צוללן מנוסה?" מנסים חברי הוועדה.
"לא, אני גם לא צולל. למעשה אני בכלל לא יודע לשחות".
"אם כך, אתה בוודאי צרפתי?" עושים חברי הוועדה מאמץ נוסף.
"לא, אני לא יודע מילה בצרפתית".
"אז אתה חייב להיות אמיץ לב עד מאד!" משתדלים חברי הוועדה להישאר מנומסים.
"לא, בכלל לא. אני בעצם די פחדן" עונה המועמד.
"אם כך, לשם מה הגעת לראיון הזה?" שואלים חברי הוועדה.
"ובכן", עונה המועמד, "רציתי לוודא באופן אישי, שאתם לא בונים עלי למשימה הזאת!"
אחת התופעות המסקרנות שנתקלתי בהן בתהליכי פיתוח מנהלים ויזמים, היא חוסר היכולת שלנו לקום ולהגדיר בצורה ברורה במה אסור לבנות עלינו.
מאד קשה לנו (בייחוד אם אנחנו מנהלים מסורים, אחראים, אכפתיים ופרפקציוניסטים) לקום ולהבהיר לאחרים, ולעצמנו, שיש תחומים כאלה. על אחת כמה וכמה כשיש מאתנו ציפיות.
אנחנו ננסה להשתנות ונבטיח לעצמנו, אנחנו נשפיל מבט ונמרח, אנחנו נתנצל שלא הספקנו, שוב, ושוב…
בארגונים בהם יש דרגות שונות של מנהלים זה קריטי לתהליכי שינוי, התייעלות או חדשנות. בעסקים בהם יש מעט אנשים וכולם מנסים לעשות הכל, זה משמעותי הרבה יותר, ומעכב את הצמיחה. וגם בחיינו מחוץ לעבודה – זה קריטי באותה מידה.
מסתבר שחוסר היכולת שלנו להבהיר, לעצמנו ולאחרים במה אי אפשר לבנות עלינו, הוא הגורם מספר אחד לחוסר איזון פנימי וחיצוני, אישי וכללי, משפחתי או ארגוני.
אם אי אפשר לסנכרן ציפיות עם המציאות בפועל, אין שום סיכוי לבצע תכנון יעיל, תוכניות עבודה, משימה או פעולה.
לאורך השנים שבהם אני עובד עם מנכ"לים, מנהלים, בעלי עסקים וסטרטאפיסטים, למדתי שיש סיבה כפולה לתופעה, ושתיהן אישיות (בלי קשר לנהלים ארגוניים), האחת פונה פנימה, והשנייה החוצה.
פתרון אפקטיבי לתופעה הזאת מחייב את ההתייחסות הכפולה לשתי הסיבות בו זמנית, אחרת הנהלים לבד לא יחזיקו מעמד.
הסיבה האחת – אני מול עצמי.
לכל אחד מאיתנו יש תחומים המכונים "תחומי האשליה" – אותם התחומים שבהם נדמה לי שאני יכול להיות מישהו אחר, אני גם מאד רוצה, ומאד מנסה, ומבטיח לעצמי, אך שום דבר באמת לא קורה, פעם אחר פעם. כי אנחנו לא באמת רוצים להיות מישהו אחר. מתישהו, ייפול לנו האסימון שזה לא אנחנו וגם זה לא אנחנו שרוצים.
הסיבה השנייה – אני מול אחרים.
אנחנו פוחדים שיכעסו עלינו ואולי יפטרו אותנו, או גרוע מזה, שחס וחלילה לא יאהבו אותנו. קשה לנו לאכזב אחרים (ואת עצמנו), קשה לנו להודות באמת הלא מחמיאה שאנחנו לא מושלמים, שאי אפשר הכל, או שפשוט לא בא לנו. האבסורד הוא שכל מי שמכיר אותנו היטב מספיק זמן, יודע במה אי אפשר לבנות עלינו.
אז בטח תשאלו עכשיו – למה אותם אלו שמכירים אותנו ממשיכים לנסות בידיעה שניכשל? פשוט מאד – כי לא הגדרנו אחרת, כי לא הבהרנו, ולא הצבנו ביוזמתנו את הגבול. והם? הם עובדים בשיטת "אדון מצליחלי",כי או שזה מצליח לי, או שלא. שווה לנסות אותנו, כי לא ביקשנו אחרת.
אז מה עושים כדי לפתור אחת ולתמיד את הבעיה הזאת, במהירות, בקלות ובצורה אפקטיבית? זה פשוט מאד.
והנה תקציר בזק של תהליך פיתוח מנהלים אפקטיביים ב 5 צעדים:
מזהים
קודם כל מזהים את התחומים בהם אסור לבנות עלינו. בצורה אמיתית, כנה ואובייקטיבית. פשוט מכינים רשימה של התחומים האלו – אלו שאנחנו לא אוהבים (ואפילו שונאים), אלו שאנחנו לא טובים בהם, אלו שאחרים מצפים מאיתנו להיות ואנחנו לא רוצים, וגם אלו שסתם לא בא לנו לעשות, בלי שום סיבה.
מפנימים
אחרי שזיהינו וכתבנו, פשוט מפנימים שזה מה שיש. זו האמת וצריך להפסיק להיאבק בה. היא לא "טובה" או "רעה", היא פשוט האמת האובייקטיבית כרגע.
מתאבלים
כן כן, אבל רק 3 דקות, מתאבלים על מה שלא מתאים לנו כרגע להיות, ועל מה שלא נהיה אף פעם. אסור לדלג על השלב הזה, גם אם הוא נראה לנו "רוחני" – עצם "הטקס" חשוב ליצירת השינוי הפנימי.
מגדירים
כעת, מגדירים בבירור, בשפה שתהיה מובנת לכולם מסביבנו, מהם אותם תחומים שבהם לא לבנות עלינו, לא לבקש, ולמצוא להם פתרונות אחרים, בלעדינו.
מבהירים
ואז, מבהירים לכולם את חוקי העשייה וההתנהלות החדשים, ומוודאים שהם הבינו הכל, ויודעים מה לעשות כשיתקלו בסיטואציה הבאה.
והדבר הכי חשוב מהרגע הזה ואילך – אם לא התקבלנו לשרת בכוחות האו"ם, את הגבולות החדשים שהצבנו, אף פעם לא חוצים!
ונקודה אחרונה למחשבה:
בזמנו, ג'ורג' גרשווין ביקש ללמוד קומפוזיציה אצל המלחין המהולל רוול. "אהיה התלמיד הכי טוב שלך, עד כדי כך, שכל מי שיראה אותי ברחוב, יגיד לעצמו: הנה הולך רוול השני" אמר גרשווין לרוול בפגישתם הראשונה. "למה לך להיות רוול השני?" שאל אותו רוול, "כשאתה יכול להיות גרשווין הראשון?"
